עורכי דין מתפרנסים, כידוע, משכר טרחה שהם גובים מהלקוחות שלהם. ישנם מקרים בהם זה השכר העיקרי שהם מרוויחים במסגרת עבודתם מול לקוחות שונים וישנם מקרים בהם נקבע בהסכם בינהם לבין הלקוחות, שמלבד שכר טרחה הם יקבלו תשלום נוסף, בין אם הוא מבוסס על אחוזים מהעסקה או מהפיצוי שהלקוח יקבל בבית המשפט ובין אם מדובר בשכר נקוב מראש. 

שכר טרחה באופן כללי, איננו מוגבל. כל עורך דין קובע כמה הוא גובה על פי המוניטין שלו, על פי שנות ותק, ביקוש ופרמטרים אחרים. אך יש מקרה אחד לפחות, בו שכר הטרחה מוגבל על פי החוק וזה בייצוג תובעים בביטוח לאומי. קראו בנושא במסגרת פורום ביטוח לאומי.

החוק מגביל את היכולת של עורכי דין לגבות שכר טרחה על פי רצונם, כאשר הם מתבקשים לייצג לקוחות בתביעות מול ביטוח לאומי בעניינים שונים. על פי החוק, ישנה הגבלה באחוזים כמה יכול עורך דין לגבות בכל מקרה של תביעה, בין אם זו תביעה שקשורה לדיני עבודה, נכות או כל דבר אחר. 

מדוע ישנה הגבלה על שכר טרחה?

ההסבר להגבלה הוא חברתי נטו. תובע שמגיש תביעה נגד ביטוח לאומי, סביר להניח שמצבו הכלכלי איננו משופר (ועל פי רוב, סביר להניח שהוא נמצא במצב בו פרנסתו נפגעה ולכן מצבו לא ישתפר בעתיד הנראה לעין), ייתכן מאוד שהפיצוי שהוא אמור לקבל מביטוח לאומי יהווה את הכנסתו העיקרית אם לא היחידה. 

לכן, אם עורך דין יגבה ממנו שכר טרחה באופן מלא, כפי שהוא נוהג במקרים אחרים, הרי שהוא יפגע כלכלית מכך וייתכן אפילו שיעדיף לא לתבוע, כי זה לא ישתלם לו. לכן המדינה קבעה שיש להגביל שכר טרחה, בשביל לאפשר לכל אדם, לתבוע מבלי לחשוש שגובה הפיצוי שלו יפחת באופן משמעותי. באתר הפורומים המשפטיים תוכלו למצוא דיונים בנושא.